המצאי הבנוי
עיר אחת גדולה, ושלוש תקופות בנייה שלא מדברות.
פתח תקווה היא אחת הערים הגדולות בישראל, והיא גדלה בשכבות שנשארו זו לצד זו. אין בה «בניין ממוצע», ולכן גם אין בה הסכם ניהול ממוצע. יש שלוש רשימות תקלות שונות, ומי שמנהל את הבניין צריך לדעת באיזו מהן הוא נמצא.
הגרעין הוותיק הוא לב המושבה: כיכר המייסדים, חובבי ציון ופינסקר — שני הרחובות הראשונים של המושבה — מונטיפיורי, והשוק שמרוכז סביב רחוב הברון הירש. בנייה נמוכה, מגרשים קטנים, חזיתות שפונות ישירות לרחוב מסחרי סואן, ובניינים עם מספר דירות קטן שבהם כל הוצאה מתחלקת על מעט מאוד כתפיים. חובבי ציון עבר בשנים האחרונות שדרוג עירוני, וזה משפר את הרחוב — לא את הגג.
אחר כך באו השכונות שבנו את רוב מלאי הדירות של העיר: שעריה, עמישב והדר גנים במזרח, מחנה יהודה, כפר אברהם וכפר גנים א׳–ב׳. בלוקים של שלוש עד ארבע קומות, בדרך כלל בלי מעלית, חדר מדרגות אחד, גג אחד וקו מים אנכי אחד. בשעריה יש גם בתי רכבת ותיקים. אלה בניינים שהתקלות בהם אינן מקריות — הן פונקציה של גיל.
ובקצה השני של העיר — אם המושבות החדשה, שנבנתה כולה מגדלים סביב פארק לב הסביונים ורחוב יעל רום; כפר גנים ג׳, שרובה בנייה בינונית ובמערבה מגדלים גבוהים יותר; נווה עוז, נווה גן והמגדלים שקמו ליד אזור התעסוקה בקריית מטלון. שם כבר מדובר בחניון תת-קרקעי, לפעמים שתי מעליות, גנרטור, משאבות מים, מפוחי שחרור עשן ולעיתים מכפילי חניה. הניקיון הוא החלק הקל; הבדיקות התקופתיות הן החלק שמפיל ועדים.